פסק-דין בתיק ת"ק 29909-05-12

לפני תביעה ע"ס 7,804 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, עקב תאונה מיום 20.01.12, שנגרמה, לטענת התובע, באשמו של הנתבע.

1.                  בכתב תביעתו טען התובע כי רכבו פנה שמאלה מהנתיב השמאלי של הכביש, כשלפתע חש חבטה ברכבו, כאשר רכב הנתבע נסע בנתיב הימני, בו מותרת הנסיעה ישר בלבד, פנה שמאלה בחדות ופגע ברכב התובע בדופן הימנית קידמית.

2.                  הנתבע טען בכתב הגנתו כי נהג אותה עת במשאית השייכת למעסיקו, כשלצידו "עוזר נהג". המשאית עמדה ברמזור אדום בנתיב הימני מבין שני נתיבים המאפשרים פניה שמאלה. משהתחלף הרמזור לירוק, החל הנתבע בנסיעה כשבכוונתו לפנות שמאלה, הבחין ברכבו של התובע סוטה לכיוון נסיעתו ואף צפר לו, אך התובע פגע בקצה השמאלי של הטמבון האחורי של המשאית.

לאחר התאונה עצרו הצדדים את הרכבים בצד הדרך. התובע, שהינו אדם מבוגר, לא הרים את מעצור הרכב ורכבו התדרדר, כך לטענת הנתבע.

3.                  יצוין כי ביום 30.07.12 ניתן כנגד הנתבע פסק דין, לאחר שלא התייצב לדיון שנקבע.

בקשת הנתבע לביטול פסק הדין נתקבלה ונערך דיון במעמד הצדדים.

בדיון שנערך בפני העידו התובע, הנתבע ועד נוסף מטעם הנתבע, "עוזר הנהג", ששהה עימו במשאית בעת התאונה.

4.                  לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו על-ידם, החלטתי לקבל את התביעה מהנימוקים שלהלן: 

שני הצדדים מסכימים כי במקום אירוע התאונה קיימים היו שני נתיבים המיועדים לפניה שמאלה, אלא שבעוד התובע טוען כי עמד בנתיב הימני מבין השניים ואילו הנתבע עמד בנתיב המיועד לנסיעה ישר, טען הנתבע כי עמד בנתיב הימני המיועד לפניה שמאלה ואילו התובע עמד בנתיב השמאלי.

גם אם תתקבל טענת הנתבע לענין זה, הגעתי למסקנה כי התאונה ארעה בגין סטיית המשאית לנתיב נסיעת רכב התובע. זאת לאחר ששמעתי את עדות התובע בפני, אשר חזר והדגיש כי טמבון המשאית האחורי "תפס" את הכנף הקידמי הימני ברכב התובע. הדבר מתיישב אף עם תמונות רכב התובע בהן נראית הפגיעה בכנף הקידמי. באם, כטענת הנתבע, היה התובע סוטה למסלול נסיעת הנתבע, מצופה היה כי תיווצר "מעיכה" לכנף, אך בתמונות ניתן להבחין ב"חיתוך" וב"משיכה" של חלק מהכנף בסמוך לגלגל הרכב ולכיוון חזית הרכב. הדבר מתיישב לטעמי יותר עם גירסת התובע כי טמבון המשאית "תפס" את כנף הרכב.

            לא נעלם מעיני כי מטעם הנתבע העיד עד נוסף, שלטענתו, שהה עימו אותה עת במשאית. אותו עד עבד במועד התאונה ועובד גם כיום אצל מעסיק הנתבע. העד עצמו לא ראה את אופן התרחשות התאונה או את "הפגיעה", כלשונו. לפיכך לא מצאתי כי היה באותה עדות כדי לשנות ממסקנתי דלעיל.

5.                  אשר על כן אני קובעת כי התאונה ארעה בשל סטיית המשאית הנהוגה ע"י הנתבע למסלול נסיעת התובע.

6.                  באשר לנזקים הנתבעים, התובע צירף חוות דעת שמאי, ולפיה הוערכה עלות תיקון הנזקים בסך 6,454 ש"ח כן צורפה קבלה בגין תשלום שכ"ט השמאי.

7.                  לפיכך אני מחיבת את הנתבע לשלם לתובע הסכומים כדלקמן:

א.                              בגין עלות תיקון נזקי הרכב - סך 6,454 ש"ח.

ב.                               בגין שכר טירחת השמאי - סך 850 ש"ח.

ג.                                בגין אגרה והוצאות, סכום גלובלי כולל של 350 ש"ח.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.